פסק-דין בתיק ע"פ 36186-04-11

1.         המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 3881/08 (בימ"ש השלום בראשל"צ) בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והחזקת סכין ונידון ל- 5 חודשי מאסר בפועל, ל- 9 חודשי מאסר על תנאי ו- 6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, ולתשלום קנס בסכום של 1,200 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וכלפי גזר-הדין.

2.         באשר להכרעת הדין, טוענת ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי טעה בימ"ש קמא כאשר קיבל את הודעות המתלונן והעדה מוריאל במשטרה במקום עדויותיהם בבית המשפט, אשר היה בהן כדי לתמוך בגרסת המערער לפיה מדובר היה בויכוח בינו לבין המתלונן, שבמהלכו לא נעשה שימוש בסכין והמתלונן נפצע משברי זכוכית שהיו בקרבת מקום עמידתם.

לטענת ב"כ המערער, המתלונן היה תחת השפעת אלכוהול כשמסר את הודעתו ולכן אין לייחס כל חשיבות לדברים שאמר בה, מה גם שאת הדברים שאמר בעימות עם המתלונן אמר בתגובה לשאלת המערער "האם אני תקפתי אותך" ולא מיד בתחילת העימות.

באשר לאימוץ הודעתה של מוריאל במשטרה, טוענת ב"כ המערער שלא ניתנה לה ההזדמנות לחקור את מוריאל בבית המשפט שכן היא הרבתה להשיב "אינני זוכרת" וכל שאישרה היה נוכחותה בזמן האירוע.

באשר לעדותה של העדה קמילה, טוענת ב"כ המערער כי היא לא ראתה את דקירת המתלונן על ידי המערער ומשכך אין בדבריה כדי להפליל את המערער בכל הקשור לדקירת המתלונן.

ב"כ המערער טוענת כי טעה בימ"ש קמא כשהרשיע את המערער בהחזקת סכין שכן במקום האירוע לא נתפסה סכין, המתלונן אמר בעדותו שאינו זוכר שהיתה סכין וגם קמילה אמרה בעדותה שיתכן והחפץ שראתה לא היה סכין.

באשר לעבירת האיומים - טוענת ב"כ המערער כי הרשעת המערער מבוססת רק על דברי המתלונן בהודעתו, ממנה חזר בו במהלך עדותו בבית המשפט.

ב"כ המערער איננה מתעלמת מכך שגרסת המערער בבית המשפט היא גרסה כבושה אך טוענת כי יש להעדיף אותה שכן היא נתמכת בעדויותיהן של עדות הראיה ושל המתלונן בבית המשפט.

3.         ב"כ המערער טוענת כי בימ"ש קמא החמיר בעונש המאסר שהטיל על המערער לריצוי מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, למרות שנשלח לממונה על עבודות שירות ונמצא מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות.

לטענתה, פציעת המתלונן היתה קלה, היא באה בעקבות ויכוח בינו לבין המערער בקשר לכלביהם, אין למערער הרשעות קודמות מהזמן האחרון, הוא מעולם לא ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בעקבות משפטו הוא פוטר מעבודתו, ובית משפט קמא לא נתן די משקל לזמן הרב שחלף מאז האירוע.

4.         ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור על שני חלקיו.

באשר לערעור על הכרעת הדין - היא טוענת שמדובר בקביעות מהימנות של בימ"ש קמא המבוססות על התרשמותו מדברי העדים ועל כך שהתרשם שהם פוחדים מהמערער, ולכן קיבל את הודעות המתלונן והעדה מוריאל במשטרה.

כך גם לא האמין בימ"ש קמא, ובצדק, לטענת ב"כ המשיבה, לעדותו הכבושה של המערער שנמסרה לראשונה בבית המשפט כאשר העדות והמתלונן לא נחקרו במהלך עדויותיהן על הגרסה הכבושה.

5.         ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור גם באשר לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, ועומדת על חומרת התנהגותו האלימה, תוך שימוש בסכין; על הצורך בשירוש תת תרבות הסכין ועל עברו הפלילי של המערער.

באשר לחלוף הזמן, טוענת ב"כ המשיבה, שהזמן חלף בשל אי איתורו של המערער, ובשל ניהול משפט על ידו.

6.         עיון בהכרעת הדין של ביהמ"ש קמא, בפרוטוקול העדויות שנשמעו בפניו, ובהודעות המתלונן והעדה מוריאל במשטרה, מעלה כי צדק ביהמ"ש קמא כאשר העדיף את האמור בהודעות על פני האמור בעדויותיהם שכן צורת מתן העדויות והתשובות לשאלות אכן מבססות את ההתרשמות שהעדות והמתלונן פחדו מפני המערער.

7.         בימ"ש קמא הרשיע את המערער על סמך התרשמותו מאופן עדויותיהם של העדות והמתלונן, והלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם שכן בימ"ש קמא התייחס לסתירות הנטענות על ידי ב"כ המערער והמסקנות שהסיק מדברי העדים בפניו, בכתב ובעל פה, הן מסקנות מבוססות שמביאות בחשבון את כל השיקולים (ראה סעיף 26 לפסק הדין של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 5563/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 13.6.11).

8.         באשר לפציעתו של המתלונן - הרי גם המתלונן עצמו אישר שהוא נפצע כתוצאה מעימות עם המערער, עיון בהודעתו מעלה כי הוא מסר גרסה סדורה המשתרעת על פני עמוד אחד ואחר כך ענה לשאלות שנשאל ואין כל בסיס לטענת ב"כ המערער שהדברים שנאמרו על ידו בהודעה מקורם בהיותו שתוי.